פסק-דין בתיק הפ"ב 16603-01-12

פסק בוררות שניתן במסגרת המוסד לבוררות של ההתאחדות לספורט איפשר למשיבה לשחרר את המבקש משורותיה כנגד פיצוי. על כך קובל המבקש בתביעה לפני.

רקע עובדתי

המבקש הינו שחקן כדוריד, מוכשר לכל הדעות. ביום 2.6.09 נכרת בינו לבין קבוצת הכדוריד מכבי ת"א, היא המשיבה הסכם להמשך העסקתו כשחקן (להלן- ההסכם), בו הוסדרו, בין היתר, תנאי העסקתו לתקופה של 4 עונות החל מעונת ספטמבר 2010, וכן ונושא אפשרות יציאתו לשחק בחו"ל.

עם חזרת המבקש מחו"ל ולאור בקשתו לחזור ולשחק בשורות המשיבה בהתאם להסכם, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בעניין פרשנות ההסכם, שהועברה לבירור לפני הבורר דוד גולן (להלן - הבורר) במסגרת המוסד לבוררות של איגוד הכדוריד בישראל.

התביעה לפני הבורר

בכתב התביעה שהוגש לבורר, עתר המבקש לשלושה סעדים -

האחד, אכיפה - החזרתו לסגל הקבוצה כשחקן פעיל, תוך תשלום מלוא שכרו לרבות תנאיו הנלווים, בהתאם להסכם.

השני, תשלום פיצויים - פיצויי הלנת שכר לתקופות שונות; תשלום שכר עבור חודש ספטמבר 2011 בתוספת פיצויי הלנה, וכן פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, בתדמיתו המקצועית ולאובדן הזדמנויות בעתיד (בסך 200,000 ש"ח).

השלישי , השבה - השבת כספים ששילם לקבוצה בספרד כדי להשתחרר משורותיה על מנת לחזור ולשחק במשיבה (בסך 2,460 יורו).

פסק הבורר

הבורר קבע כי המבקש רשאי היה לצאת לשחק בחו"ל כבר לאחר העונה הראשונה, ועם חזרתו ארצה, חייבת היתה המשיבה להשיבו לשורותיה. עם זאת נקבע כי מאחר והמבקש הודיע למשיבה כי בדעתו לחזור לשחק בשורותיה רק ביום 19.7.10 - לאחר שצוות השחקנים כבר גובש באפריל 2010 והתקציב סוכם - הותיר הבורר בידי המשיבה שתי אפשרויות : האחת, לאפשר למבקש לשחק בשורותיה ולשלם לו את מלוא הכספים להם הוא זכאי לפי ההסכם; השניה, לשלם למבקש פיצוי בסך 80,000 ש"ח בגין הפרת חוזה,  ולשחררו לאלתר. לעניין אחרון זה הדגיש הבורר, כי בקביעת את הפיצוי לקח בחשבון כי "מחד גיסא, התובע חייב להקטין את נזקיו, ומאידך גיסא, התנהגות הנתבעת פגעה בכשירותו ובמוניטין שלו" (בסעיף 14).

הבורר דחה את תביעת הפיצויים על כל רכיביה, בין היתר, בקבעו כי אין בסמכותו לדון בתביעה לפיצויי הלנת שכר, אף דחה את  דרישת ההשבה, משלא מצא בסיס לדרישה זו.

התביעה לביטול פסק הבורר

המבקש עותר לבטל את פסק הבורר בשל שלוש עילות עיקריות: הבורר חרג מהסמכויות הנתונות לו בהסכם הבוררות - לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן- החוק); הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו - לפי סעיף 24(5) לחוק; תוכנו של פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור - לפי סעיף 24(9) לחוק.

בין היתר טען המבקש, כי הבורר סטה סטייה חמורה מהדין המהותי, וכי יש בפסק הבורר כדי  "...לפגוע באינטרסים ובעקרונות של חברה בריאה ככלל ושל המבקש בפרט, ואשר אינה משקפת את הערכים ועקרונות היסוד בין היתר בחוקרי היסוד ובפסיקה של בתי הדין", וכי פסק הבורר יצר עיוות דין "זועק לשמיים" הדורש התערבות בית המשפט משיקולי צדק.

בחנתי את טענות הצדדים, וראיתי לדחות את עתירת המבקש על כל חלופותיה, כמפורט להלן.

1. לטענת החריגה מסמכות - המבקש טוען כי הבורר חרג מסמכותו, משהעניק למשיבה את האופציה לבחור בין שתי אפשרויות - סעד שלא נתבקש על ידו כלל, שהרי עתר לאכיפה, ולא לשחרור כנגד פיצוי.

סעיף 24(3) לחוק קובע עילת ביטול עת " ...הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם-הבוררות". 

הדעה הרווחת כיום הינה כי עילת הביטול לפי סעיף זה, חלה במקרה בו חרג הבורר מהסמכויות שהוקנו  לו בהסכם הבוררות, לאו דווקא מהאמור בכתבי הטענות.